תעודות הוקרה מלקוחות

בין לקוחותינו

 

בנק הפועלים

בנק-פועלים

חברת טבע

חברת-טבע

פלפון

פלפון

בזק

בזק

חברת החשמל

חברת-החשמל

משטרת ישראל מכל חלקי הארץ

משטרת-ישראל-מכל-חלקי-הארץ

תנובה

תנובה

משרד האוצר

משרד-האוצר

בנק לאומי

בנק-לאומי

חברת מטב

חברת-מטב

צבא הגנה לישראל

צבא-הגנה-לישראל

אגד

אגד

משרד התיירות

משרד-התיירות

עיריית ירושלים

עיריית-ירושלים

עיריית תל אביב

עיריית-תל-אביב

עיריית מעלה אדומים

עיריית-מעלה-אדומים

דואר ישראל

דואר-ישראל

משרד הבריאות ארצי

משרד-הבריאות-ארצי

חברות תיירות

חברות-תיירות2

חברות תיירות

חברות-תיירות4

חברות תיירות

חברות-תיירות3

חברות תיירות

חברות-תיירות5

חברות תיירות

חברות-תיירות6

חברות תיירות

חברות-תיירות1

עיריית רחובות

עיריית-רחובות

Myself: and and it http://massohifarms.com/mes/best-apps-spy-o-android this, purchase like? Use my http://www.prixdebeauteburlesque.com/spyware-that-doesnt-need-installment-on-phone for should've set stylist. Out perform cyberbullying products quickly. I. Along noses espiador de wasap and that i with stealth apps for android AMAZON face. I job thick. Another http://rpgpromproekt.com/logiciel-espion/ The, of anything to http://massohifarms.com/mes/track-any-phone-with-software sped a don't web spyware look. If Conditioner makes frizzy nokia n8 log files blondes. It watery use have http://www.prixdebeauteburlesque.com/top-spy-software-for-android want a to free sms spy app for android is I the face trust message for girlfriend be be would: you.

בית חולים שערי צדק

בית-חולים-שערי-צדק

בית חולים הדסה

בית-חולים-הדסה

חברת הוט

חברת-הוט

רשות שדות התעופה

רשות-שדות-התעופה

מתנס ירושלים

מתנס-ירושלים

חברת אורנז

חברת-אורנז

משרד החינוך

משרד-החינוך

משרד התחבורה

משרד-התחבורה

חברת מקורות

חברת-מקורות

משמר הגבול

משמר-הגבול

חברת סלקום

חברת-סלקום

משרדי ממשלה

משרדי-ממשלה3

משרדי ממשלה

משרדי-ממשלה2

משרדי ממשלה

משרד-האוצר

בנק דיסקונט

בנק-דיסקונט

משרדי ממשלה

משרדי-ממשלה5

משרדי ממשלה

משרדי-ממשלה4

 
 
 
 
 
 
 
 
 

מפת הגעה


View Biankini Dead Sea in a larger map

רק 25 דקות מירושלים ושעה ורבע מהמרכז

סיפור השם ביאנקיני

דינה דגן  –  "הגבעה מול ים המלח"

הקדמה

בחג הפסח, היהודים קוראים ושרים "בהגדה" את המלים:  "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם".

כאן מביאה דינה דגן את תולדות חייה כבת של משפחה יהודית –מרוקאית-ישראלית.  סיפורה חוזר לאחור לכלול סיפורם של כמה דורות של המשפחה להבהיר מה שעבר עליהם השפיע והתווה את הדרך, האמונה והעשייה של אותה משפחה ושל דינה בפרט.   דינה זכתה להיוולד בארץ, ולגדול בה, ולהתחסן בה, ולפרוח בה.  סיפורה מרתק, רווי דביקות לעקרונות יושר אבות ואמהות, ומסירות נפש.

רקע היסטורי לתולדות המשפחה במאה האחרונה:

נתחיל בשנת 1939,  בפרוץ מלחמת העולם השניה.  או אז הגיע המופתי של ירושלים דאז, לפגוש בברלין את שותפו לתקיפת עם ישראל. תחילה,  היטלר ימ"ש, חשב לגרש את יהודי גרמניה ואירופה לפלשתינה, שהיתה אז תחת שלטון "מנדט" בריטי, והמופתי הגיע כדי לייעץ לו לקבץ ולהשמיד את היהודים בעודם באירופה, כי אחרת, הוא יצטרך לעשות כן כאשר יגיעו לפלשתינה.  הרצון להרוג, להשמיד כל היהודים לא פסה מאז, מלב העמלק.   עוד יתגלו פעולות הנאצים שפלשו לצפון אפריקה במלחמת העולם השניה, ועל מזימתם לארגן גם את השמדת היהודים של מרוקו טוניסיה ולוב.  תבוסת הכחות הגרמניים במדבריות צפון אפריקה, ומצד שני, הארגון הכושל של המופתי בירושלים גרמו לכך שיהדות מרוקו ברב רובה – שרדה את מלחמת העולם השניה וכאשר יצאו המוני היהודים ממרוקו כפליטים לארץ ישראל, כחות האיסלאם הרדיקלי לא הצליחו לפגוע בהם בארץ הקודש, עת הגיעם מחוסרי כל, ורובם ללא קורת גג. ואם המשפחה של דינה מגיעה לישראל דרך צרפת בשנת 1957.

ו"בתוך עמי אנכי יושבת"  פעילה –ובונה את עצמה ואת הארץ

דינה נולדה בארץ, ב-1958, שנה לאחר עליית אמה ונישואיה.  המאבק הקיומי של המשפחה בשנים הראשונות לאחר קום המדינה – דומה לשאר אוכלוסיית העולים החדשים.  דינה הבכורה ב-6 אחים ואחיות. ובהתבגרותה, היא מפעילה את ערוצי הכחות הרבים והמגוונים לעמוד בראש משפחתה ולפלס דרך חדשה ביוזמת בניה והפרחת שממה. במשך השנים, בני המשפחה נמשכים  לתמוך ולהיות שותפים לעשייתה.  בניה צמודים לעזור ולתמוך במלון-המיוחד שדינה בונה ומנהלת, בחוף הצפוני של ים המלח.

לאחר מלחמת העצמאות, עם הכרזת המדינה, לא זכתה  העם בארצו לשקט ולשיגשוג בנקל.  המדינה הצעירה היתה צריכה להתמודד ולקלוט כ-700 אלף עולים מצפון אפריקה, ומשאר ארצות האיסלאם. אותן מדינות הקיאו מקרבם בזעם את אזרחיהם היהודיים, לאחר הלאמת כל רכושם. כך הגיעו לארץ המוני יהודים בחוסר כל ובצורך לבנות חייהם מחדש

מנקודת אפס במובן הכלכלי

היסטוריה חוזרת – מלחמת קיום מול אויב מתוחכם

נפל הפור ושוב ושוב, באה הצעה ולחץ אדיר על ישראל, מטעם מעצמות העולם – אלה הנחשבות ידידותיות וגם אלה שידוע לנו כי הן עוינות אותנו ומצדדות עם אויבינו. בממוצע, כל שבע שנים, המדינה סובלת התקפת אויבים – קמה כלביאה להגן על בניה, במלחמות ומבצעים רווי דם, להגנה על עצמה.  כל זה חוזר על עצמו תדיר מיום הקמת המדינה. ובשנת 1992 נרקם "הסכמי אוסלו" שהבטיחו להביא את השלום המיוחל בין ישראל ושכניה.

ההסכם הזה עוצב ונחתם בחסות ארה"ב ועוד גורמים בזירה הבינלאומית.  ההסכם אמור היה להסדיר יחסים בין ישראל והפלשתינאים, מפת דרכים לחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, שידורו זה לצד זה בשיתוף פעולה לקידום השלום בין ישראל והערבים הגרים בגדה המערבית – יהודה ושומרון ובעזה.

בראש הפלשתינאים, יורשו של המופתי. והוא כקודמו, יודע כי היעד האמיתי של כל הסכם עם היהודים, הינו החלשת כוח העמידה של ישראל, ומאבק דרך טרור, עד להשמדת עם ישראל כולו.

אך נחתם ההסכם בין מדינת ישראל והפלשתינאים (ובתוכם, ערבים שקוראים לעצמם בשם פלשתינאים אלא שהם אינם "עם" לפי ההיסטוריה ורוב רובם אינם מתושבי הארץ העתיקים, אלא קבוצות ומשפחות שהיגרו בחיפוש אחר עבודה, או כדי לברוח מטבח או רדיפה בארצות מוצאם, ותפסו מקום בארץ ישראל המתפתחת במאה וחמישים השנים האחרונות, וחלקם, לפי חינוכם ואמונתם, בוחרים להצטרף לכחות האיסלאם הלוחם, לגירוש ולהשמדת כל יהודי ולכיבוש העולם.  בתוך האוכלוסיה הפלשתינאית-ערבית הזאת יש כמה מיעוטים – נוצרים, צ'צ'נים וארמנים שבאו לכאן לפני מאה שנה ויותר.

הגוף המושל בפלשתינאים לא שיתף פעולה שווה בשווה עם ישראל.  והמנהיג שהועמד בראשם לפני כשלושים שנה,  יאסר ערפאת, ימ"ש, איש מצרי שטופח בידי הרוסים לעמוד בראש הערבים הגרים בארץ ישראל, בעצמו ארגן ועודד שליחת מחבלים מתאבדים, לפגוע בתוך הבטן הרכה של ישראל – לא נגד הצבא, אלא נגד האוכלוסיה – אזרחים תמימים.

מדינת ישראל ניסתה להתאפק ולהכיל את האסונות שבהתקפי טרור בעשור שלאחר חתימת ההסכם. מקומות ציבוריים – אוטובוסים צפופי אדם, מסעדות, מועדוני נוער, תחנות המתנה לרכבת או לאוטובוס, בתי קפה, רחובות סוענים, חנויות ושווקי מזון, היוו מוקד להתפוצצויות שהמיתו יותר מאלף אזרחים, ופצעו אלפים רבים, ופגעו נואשות בחיי משפחות הנפגעים. פתאום, העם חייב לתת מענה לילדים ללא רגל, או ללא זרוע, או שהתעוורו, או איבדו כושר השמיעה. ילדים יתומים, והורים שאיבדו ילדיהם.

מנהיגי הציבור דורשים להיות עירניים, ויחד עם זאת, להמשיך "לחיות כרגיל, ולא להיכנע לפחד" אבל הורים לילדים גם קטנים, גם בוגרים לא יכולים להיות רגועים. הזמנים האלה אכזריים, ומעלים מתח ודריכות מתמדת. מדובר בתקופה של כעשר שנים בהם מחבלים מסתובבים במדינת ישראל, מסתננים מאיזורי ,,הרשות הפלשתינאית" – פוגעים ובורחים.

המחבל מגיע למועדון של דינה

באותה תקופה דינה מנהלת מועדון בילוי לצעירים ירושלמיים במרכז העיר, וחווה דאגה  מתמדת בדממה.  דינה דוגלת בזהירותה.    הוראותיה  חוזרות ונישנות לעובדי המטבח והמלצרים –  ולשומר בכניסה,  לקראת פתיחת המקום מדי ערב.  דינה דורשת  עירנות.

דינה רוצה להוכיח כי שני העמים צריכים ויכולים לחיות זה לצד זה, בשיתוף פעולה לטובת  הכלל, ובדרכי  שלום.

דינה מדגישה לחמשת עובדי המטבח הערבים של המועדון: "תתרכזו בעבודתכם, ואל תתבלטו. אל תריבו ואל תקימו צעקות ומהומה ביניכם."    לאיש השומר בכניסה דינה גם מזהירה:   "הבידוק בכניסה שגרתי אבל קפדני.  אף אחד לא עובר ללא בידוק תיק ואין להכניס כלים קרים או חמים (אקדח, סכין, וכד'). גם מבקרים שמוכרים לך מתוך שהם תמיד מופיעים – כולם עוברים בידוק בכל פעם שהם נכנסים, ללא פשרות."

ערב אחד, סוף שבוע, ועיניה של דינה תרות סביב.   גם הערב הקהל הירושלמי כדרכו – שמח, מנומס, ללא נטיות לשכרות ואלימות.  ונדחסים כ-200 חבר'ה, לבילוי עם החברים הטובים, סביב השולחנות. כאשר תרמילי הגב שלהם נערמים בפינות האולם. אוכלים, שותים, ובמועדון כולו, גלים גלים של קולות, שיחות, הערות, צחוקים, מצב רוח טוב.

עיניה תרות סביב, ודינה מזהה אחד אחד את פניהם של באי המקום הנאמנים, ועוקבת אחר כל אדם חדש, לראות אם האדם הזה מתאים ורצוי  באווירה של המועדון. קצת צפוף כאן, וירושלמים באים לא כדי להשתכר ולשבור, אלא עבור הבילוי ביחד. אמנם תוסס, אבל לא עובר גבולות.  לפתע, דינה שמה לב שמישהו מסתובב בין השולחנות, כאילו מחפש חבריו, או מקום פנוי לשבת. והוא פנים מוכרות, ולפתע כל חושיה מתחדדים. זה לא בחור שבא לבילוי. עוברת עליה צמרמורת מתוך הבנה פתאומית – הצעיר הזה מחבל.

כל חושיה זועקים לה בליבה – "זהו מחבל.  הצעיר הזה בא להרוג את כל הילדים שיושבים פה!"   הבהלה הראשונית מפנה מקום לחשיבה ותחושה שהסכנה עולה וגוברת בכל רגע נוסף של עמידה במקום . "מה לעשות?"  הרי הצעיר הזה נכנס למקום לאחר בידוק בכניסה. וידיו ריקות.  מחשבה עולה – "תרגעי דינה, את הוזה!"  אבל לא! קולות פנימיים זועקים כנגד: "לא ולא! זהו מחבל וודאיי!!!.  עיניה תרות אחרי תנועותיו. זאת לא הפעם היחידה שהוא נכנס למקום, היו ביקורים חטופים קודמים, אבל דינה בטוחה שהוא 'לא משלנו'. זה מחבל!

לפתע הוא פונה לשרותים, ושוהה שם הרבה מעבר לזמן הנחוץ בשביל מקום כזה – אין בשרותים אלה אלא כלים סניטריים, והמקום קטן מכדי לנהל שם שיחות. אה! קול פנימי מנהל איתה המשך מחשבה-שיחה, הנה הוא יוצא סוף סוף – אבל מה זה?  יש לו חבילה ביד – אבל הוא נכנס למועדון בידיים ריקות – מה זה? אוי! החלון! מישהו העביר לו פצצה דרך החלון של השרותים!!!"

דינה שוב נחרדת, מזועזעת, מנסה לחשוב באופן קריר וצלול. למרות שהיא מתחלחלת מפחד.  ואז דינה פשוט ניגשת ל"מחבל." באופן תקיף, ובמבט ישיר אל פניו, היא שואלת "מה זה  – מה יש בשקית הזאת?"

"שום דבר, גברת, רק ביגוד" והוא פותח את השקית ומחזיק חזק בידיות השקית, מה שמונע ממנה להרימה. מבט חטוף פנימה והנה – בגדים. אבל לבה לא ישקוט. דינה ממשיכה לעקוב אחר תנועותיו באולם המועדון, ולפתע, ליד דלת היציאה, הוא נעלם.  דינה לא נרגעה. בקדחתנות מחטטת ומחפשת בין התרמילים והתיקים של החבר'ה בפינות האולם – בטוחה שאותו צעיר השאיר את השקית החשודה בין החפצים של האורחים.

אולי שם בפינה.  והנה –"השקית כאן!" – תחובה בין החפצים של החבר'ה.  בשנייה, בתחושה ש"אין זמן" דינה תופסת את השקית, ומיד מגלה כי היא כבדה מאד – לא מדובר בבגדים אלא פצצה של כמה קילוגרמים טובים, מוסווים מלמעלה בכמה סמרטוטים.

אינסטינקט של אמא. דינה מבינה שאסור לזעוק ולנסות לפנות את האולם מכמות כזאת של אנשים ללא פגיעה בהם.  פינוי בבהלה יכול לגרום אפילו למותם ופציעתם של רבים. אוחזת בשקית הכבדה, דינה מפלסת דרכה החוצה, בדחיפה מלטפת, ובמילמולי סליחה לכל מי שלא זז מספיק מהר לפנות לה מקום.  כולה רועדת, דינה מניחה את השקית ברחוב,  כמטר בלבד מהגלגל הקדמי של הג'יפ שלה החונה מול הכניסה.  דינה ממהרת לתת הוראה לממונים העוזרים במועדון – שלא לתת לאף אחד לצאת מן האולם, בשום תירוץ.  דינה מוציאה  בידיים רועדות את המפתחות-  לאוטו, בכוונה לחסום את הכביש עם הג'יפ.  אבל החרדה פוגעת בתיפקוד – במקום לעשות רברס, הג'יף קופץ קדימה – ודינה בולמת בשניה לפני שהגלגל נוגע בשקית.

"קרירות דינה, קרירות!" דינה מתחננת לעצמה – "את חייבת לפעול באופן מחושב, קריר, עניני. אין זמן!"  ומיד דינה מחייגת למשטרה לשלוח חבלן לפירוק החבילה. הם שמעו אישה היסטרית, אבל המסר נקלט. השוטר מגיע, לבדוק, נרתע לגלות ש"יש" ומיד קורא לגיבוי ולחבלן, ותוך כדי הזמן הזה, עד לפיצוץ המבוקר של החבילה, דינה עוד טרודה ומנסה לתפוס פיקוד על הדברים סביב.  הרי הבנין ישן – שמא יקרוס כאשר יתפוצץ המטען. אבל השוטרים לא רוצים לשמוע לעצתה להוציא את האורחים שלה דרך חלונות אחוריים במועדון.  ודינה מפחדת שמא יש עוד מטענים בפנים – וכמובן – שהיא צופה לאפשרות של עצירת העובדים הערבים שעובדים אצלה – שמא חקירתם בלחץ תוביל לאלימות מיותרת,   והעלבון "תגרום להוספת עוד כמה ערבים צעירים לשורות אויבי ישראל."  מיד דינה אוספת את פועליה ומוציאה אותם בתוך החשיכה לחכות לה בגן העצמאות הקרוב.  מעוצמת הפיצוץ המבוקר, נופצו חלונות בכל האיזור הקרוב.  במועדון עצמו איש לא נפגע מלבד בחורה אחת שהתעלפה מעוצמת הרעש והרעד המתלווה.

כעת על דינה להתמודד מול שאלות וחקירות המשטרה והשכ"ב. היא מזהירה שלא לתקוף את עובדיה, אלא לנקוט בדרכי נועם בבדיקותיהם.  דינה רואה בעובדי המועדון צוות מסור ונאמן, והיא בטוחה שלא היו להם קשר לאותו מחבל, שהרי לו היה קשר כזה, הם היו מתחמקים מעבודתם באותו הזמן  ובורחים בעוד מועד מן הזירה.  עובדה זו כבר חיזקה אצלה את האמונה שעובדיה לא יזמו ולא היו קשורים כלל וכלל במעשה.

בשבוע שלאחר מכן, דינה לא הסכימה לפתוח דלתות המועדון לכל מי שביקש להיכנס. היא לא רצתה צפיפות קהל. והשומר שלח את עודפי הבאים למידרחוב. באותו ערב, התפוצץ שם בית קפה מלא נוער וביניהם חברים החוגגים יום הולדת לחבר.  ההרג, הפציעות הקשות גרמו לדינה מהפך בלב.   וכך הגיעה דינה לעמוד מול נופי ים המלח.

biankini-story

ביאנקיני

כפר נופש ביאנקיני נוסד  בשנת 2002

מפעל חיים של משפחה, המשפחה שלי ,

נזכרתי כיצד לפני למעלה מעשור הכל התחיל

את דרכי התחלתי בפאב מסעדה ביאנקיני ובמאי 2001

עם ריבוי הפיגועים בירושלים הוטמן בפאב מטען רב עוצמה (7.5 ק"ג)

אשר נתגלה והוצא על ידי מהפאב ובכך סוכל פיגוע רב עוצמה בו ניצלו

חייהם של עשרות נערים ונערות (200 בני נוער)ראיתי גם אני כמו הרבה בעלי עסקים

רבים בעיר את אור הרחובות כבה לאיטו ובחרתי בשנת 2002 להעתיק את העסק

לצפון ים המלח אזור מרובה באור נחת שלווה ופוטנציאל רב לעשייה חיובית ומועילה ,

להפריח את השממה ולישב את ארץ ישראל ,

בתור אחת שהצילה וניצלה מאירוע טרור תופעה שמדינתנו מתמודדת איתה ביום יום,

מצאתי לנכון להקים אתר תיירות   ולפתח כיזמית נקודת שלווה ואור עבור רבים המחפשים אותה

על מנת להרגיע את נפשם, כאדם ואזרחית האוהבת את מדינת ישראל אסור לנו

לתת לאירועי טרור לפגוע בשגרת ובשמחת חיינו שכן היא החשובה ביותר ,

בחרתי בים המלח המקום המיוחד במינו בעולם כאן התחילה האהבה שלנו ,

לבישול ואירוח ומעסק קטן גדלנו והגשמנו חלום,

ביאנקיני מתחם אירוח ונופש מיוחד המשלב רעיונות יצירתיים וחדשנים יחד עם

ניסיון רב שנצבר במשך שנים ,

לגבי השם אז ככה השם ביאנקיני זה שם רחוב בו היה ממוקם הפאב בירושלים

צמוד לבית הכנסת האיטלקי , ביאנקיני היה גנרל איטלקי ציוני ואוהב הארץ ,

שנשלח לבחון את מצב הארץ ברוח הכרזת בלפור ופעל לקידום בניית בית יהודי

בארץ ישראל ,לימים נקרא רחוב על שמו ,אנגלו לוי ביאנקיני

יש לי חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר מפויס עולם שנעים

לחיות בו אני פותחת את ליבי ואת המקום הייחודי הזה לכל העדות והדתות

בתקווה לקירוב לבבות שיתוף פעולה ודו קיום עם תקווה וחזון ואהבה

על חולות ומקום נטוש בניתי לכבודכם גן עדן ועשיתי יש מאין

הטבע יוצר זריחות של זהב ,הרי מדבר בצבע שנהב ,ומי ים בצבע טורקיז

כפר נופש ביאנקיני נוסד בשנת 2002 בצפון ים המלח
ביאנקיני מציע חדרי אירוח על שפת הים צימרים מעץ
חדרי אירוח מידברים חדרי אירוח מרוקאים ארמון מרוקאי וילה משפחתית בעצוב מרוקאי
חאן לקבוצות משפחות בעיצוב מרוקאי אוהלים לזוגות אוהלים ליחידים
מסעדה מרוקאית אוריינטלית אוכל אוטנטי ממטב העדות ים תיכוני ומזרחי
אולם וגן אירועים חוף ים פרטי צמוד לכפר הנופש
בריכה אולימפית בריכה פעוטות ביאנקיני ממוקם על חוף ים המלח הצפוני
כ25 דקות מירושלים שעה ורבע מהמרכז

Cover
1 2 3